עבר הרבה זמו מאז עודכן הבלוג בכלל ובמיוחד מצבה של עירית.
ובכן עירית ממשיכה להדהים את כל המטפלים בה למעשה אני מרגיש שהיא בעצם מטפלת בנו, בדרכה שלה היא מושכת בחוטים ומפעילה את כולם . זה שהיא מפעילה את כולם לא מונע ממנה לבצע בעצמה דברים גדולים ומדהימים בכל קנה מידה ובמיוחד בהשוואה לאנשים שחוו ארוע מוחי בסדר גודל שהיא עברה.
להלן תמצית ארועים חדשים שעירית עוברת:
בוגרת מוסד שקומי עלי נגב באופקים (מקום מדהים בקנה מידה עולמי עוד נשמע עליו)
בוגרת תא לחץ "אסף הרופא" במסגרת זו חוותה 60 טיפולים יומיומיים להחדרת חמצן בכמות מוגברת מאד במטרה להעיר תאים רדומים במוח.תא לחץ הקפיץ את עירית בצורה בלתי מובנת ובניגוד לכל תחזיות מנהל תא הלחץ ד"ר שי אפרתי שסרב לקבלה בנמוק שהטפול לא יעזור למצב מוחה. הסרוב הזה הזכיר שעירית מתחילת הדרך מצליחה כנגד כל הסכויים.הצלחנו לשכנע את ד"ר אפרתי וכבר בטפול הראשון נדהמתי מהאפקט של הטפול.
לפני הטפולים בתא לחץ עירית קראה ספר אך השורות היו קופצות, בעקשנות הייתה מניחה דף מתחת לשורה וכך הייתה מצליחה איכשהוא להגיע לסוף השורה ואז הייתה בעיה לעבור לשורה הבאה. באופן כזה משימה של קריאת מספר דפים בודדים הייתה אורכת שבועות שלא לאמר חודשים. ביום הראשון, לפני הכניסה לתא לחץ, בקשה עירית את הספר. הטפול בתא הלחץ נמשך שעתיים. בדקות הראשונות צריך המטופל לבצע פעולות איזון לחצים ולאחר מכן לשבת מחובר למסכת חמצן, רצוי לבצע בזמן זה פעולות ולא סתם להשתעמם או להרדם. עירית החלה לקרוא מעמוד 15 אליו הגיעה אחרי כחודש של קריאה מתישה בסיום הטפול הייתה בעמוד 95 . בדרך חזרה הבייתה ספרה לי באופן מפורט את עלילת הספר.
בדרכנו אל הרכב ניכר היה כי הליכתה ויציבותה לא כפי שהיו לפני שעתיים. מכאן התחלנו להרגיש בשיפורים בקולה ובפרטים קטנים נוספים, שיפורים שהלכו והתעצמו.
בסמוך לתחילת תא לחץ התחלתי אני לעבוד בחברת "קאבריט" ולא יכולתי להיות צמוד אליה ולהסיע אותה. עירית כתבה מודעה ללוח המודעות ובקשה מתנדבים שיסיעו אותה, המתנדבים קפצו מיד ומלאו את הימים החסרים חלק מהם אפילו על בסיס קבוע. פה המקום להגיד תודה לכל אותם מתנדבים (מקווה שלא אשכח אף אחד)
לומי שמיר, דוד תמרי, דליה ורדון, ניצן ורדון, שמואל רקליס, רחל רקליס, מוטי שיק, תומר שיק, אילן שיק, זיזיל קצב, אורלי לוי.
כאמור הסתיימו 60 הטפולים. ד"ר שי אפרתי הייה המום מהפער הגדול בין תוצאות המבדקים לפני ואחרי תא הלחץ והתנצל לשמחתינו הרבה.
תוך כדי תא הלחץ עירית לקחה על עצמה לערוך את עלון בית גוברין וכעת יוצא העלון החמישי המתפרסם ישירות במייל של חברי בית גוברין
חודש וחצי מסיום סדרת הטפולים הראשונה הומלץ לעירית לבצע סדרת טפולים נוספת בת 20 טפולים נוספים כיוון שהתחושה שעירית יכולה עדיין להשתפר ולקצר את תקופת ההחלמה (עד כה שנתיים ושמונה חודשים)
ושוב התגייסו המתנדבים לעזרתינו שוב תודה תודה תודה.
ובכן עירית ממשיכה להדהים את כל המטפלים בה למעשה אני מרגיש שהיא בעצם מטפלת בנו, בדרכה שלה היא מושכת בחוטים ומפעילה את כולם . זה שהיא מפעילה את כולם לא מונע ממנה לבצע בעצמה דברים גדולים ומדהימים בכל קנה מידה ובמיוחד בהשוואה לאנשים שחוו ארוע מוחי בסדר גודל שהיא עברה.
להלן תמצית ארועים חדשים שעירית עוברת:
בוגרת מוסד שקומי עלי נגב באופקים (מקום מדהים בקנה מידה עולמי עוד נשמע עליו)
בוגרת תא לחץ "אסף הרופא" במסגרת זו חוותה 60 טיפולים יומיומיים להחדרת חמצן בכמות מוגברת מאד במטרה להעיר תאים רדומים במוח.תא לחץ הקפיץ את עירית בצורה בלתי מובנת ובניגוד לכל תחזיות מנהל תא הלחץ ד"ר שי אפרתי שסרב לקבלה בנמוק שהטפול לא יעזור למצב מוחה. הסרוב הזה הזכיר שעירית מתחילת הדרך מצליחה כנגד כל הסכויים.הצלחנו לשכנע את ד"ר אפרתי וכבר בטפול הראשון נדהמתי מהאפקט של הטפול.
לפני הטפולים בתא לחץ עירית קראה ספר אך השורות היו קופצות, בעקשנות הייתה מניחה דף מתחת לשורה וכך הייתה מצליחה איכשהוא להגיע לסוף השורה ואז הייתה בעיה לעבור לשורה הבאה. באופן כזה משימה של קריאת מספר דפים בודדים הייתה אורכת שבועות שלא לאמר חודשים. ביום הראשון, לפני הכניסה לתא לחץ, בקשה עירית את הספר. הטפול בתא הלחץ נמשך שעתיים. בדקות הראשונות צריך המטופל לבצע פעולות איזון לחצים ולאחר מכן לשבת מחובר למסכת חמצן, רצוי לבצע בזמן זה פעולות ולא סתם להשתעמם או להרדם. עירית החלה לקרוא מעמוד 15 אליו הגיעה אחרי כחודש של קריאה מתישה בסיום הטפול הייתה בעמוד 95 . בדרך חזרה הבייתה ספרה לי באופן מפורט את עלילת הספר.
בדרכנו אל הרכב ניכר היה כי הליכתה ויציבותה לא כפי שהיו לפני שעתיים. מכאן התחלנו להרגיש בשיפורים בקולה ובפרטים קטנים נוספים, שיפורים שהלכו והתעצמו.
בסמוך לתחילת תא לחץ התחלתי אני לעבוד בחברת "קאבריט" ולא יכולתי להיות צמוד אליה ולהסיע אותה. עירית כתבה מודעה ללוח המודעות ובקשה מתנדבים שיסיעו אותה, המתנדבים קפצו מיד ומלאו את הימים החסרים חלק מהם אפילו על בסיס קבוע. פה המקום להגיד תודה לכל אותם מתנדבים (מקווה שלא אשכח אף אחד)
לומי שמיר, דוד תמרי, דליה ורדון, ניצן ורדון, שמואל רקליס, רחל רקליס, מוטי שיק, תומר שיק, אילן שיק, זיזיל קצב, אורלי לוי.
כאמור הסתיימו 60 הטפולים. ד"ר שי אפרתי הייה המום מהפער הגדול בין תוצאות המבדקים לפני ואחרי תא הלחץ והתנצל לשמחתינו הרבה.
תוך כדי תא הלחץ עירית לקחה על עצמה לערוך את עלון בית גוברין וכעת יוצא העלון החמישי המתפרסם ישירות במייל של חברי בית גוברין
חודש וחצי מסיום סדרת הטפולים הראשונה הומלץ לעירית לבצע סדרת טפולים נוספת בת 20 טפולים נוספים כיוון שהתחושה שעירית יכולה עדיין להשתפר ולקצר את תקופת ההחלמה (עד כה שנתיים ושמונה חודשים)
ושוב התגייסו המתנדבים לעזרתינו שוב תודה תודה תודה.
לפני ימים אחדים הוזמנה עירית לראיון על ידי כתב רוייטר שמוציא כתבה על תא לחץ ובו ספרה את הספור הידוע לה. רחל רקליס שבמקרה הסיע אותה לראיון השלימה את הספור על המצב כאשר עירית הייתה מחוסרת הכרה.
בבית עירית מתפקדת מכינה ארוחות צהריים לבנות מנקה מסדרת משתתפת בחוג קרמיקה במועצה ובהרצאות יום רביעי מסתובבת בבית ללא עזרת קביים , מחוץ לבית נעזרת קב אחד וללא השגחה
להתראות
עפר
עירית גם עורכת עלון המתפרסם בבית גוברין, וזה בטח לא הכל, אבל עוד דבר חשוב שהיא עושה.
השבמחק